יומן מסע – פורטו מדרין

האמת שאת יומן המסע התחלתי בפרק 2 ולא בפרק 1 (תפסתם אותי), אז ברשותכם בואו נחזיר את הסרט בו אני נמצא שבוע אחד אחורה.

אחרי חודשיים של רביצה והחתמת כרטיס נוסע מתמיד על הקו בואנוס אירס- קורדובה (8 שעות נסיעה), החלטתי שהגיע הזמן להחליף את המסיבות, הבחורות, משחקי הכדורגל והאלכוהול ב…שק”ש, אוהל, גזייה, גשם וקור בלתי נסבל (תודו, שזה מפתה).

על מנת לרכך את הנחיתה בפטגוניה, החלטתי להתחיל דווקא באטרקציה יותר “לייט”, טיול קצר בפורטו מדרין, עיר נמל ארגנטינאית שנמצאת בסמוך לחצי האי ואלדז, הידועה יותר בתור “המקום בו אפשר להעלות לפייסבוק תמונות עם ליוויתנים”.

האם מדובר בתחליף הולם לחיי התענוגות שלי בקורדובה? אתם תהיו אלה שתשפטו. תבלו.

אפילו את מרקו הצליחו למצוא יותר מהר…

אחרי נסיעה מעייפת של 18 שעות מקורדובה, סוף סוף הגעתי אל היעד, פורטו מדרין. האמנם? ב”חוכמתי” הרבה לא הזמנתי מקום מראש בהוסטל מקומי, ואת הלקח הרגליים שלי למדו בעקבות שעה וחצי של חיפושים מתישים אחרי מיטה פנויה בשלושה הוסטלים (הארגנטינאים כנראה לא שמעו על המנהג פעם שלישית הוסטל), רגע לפני שכבר התייאשתי (מודה שברגעים אלו קורדובה מעולם לא נראה קרובה כל כך), הגעתי אל ההוסטל הרביעי, HI PATAGONIA, שלשמחתי הרבה היה פנוי. אחרי הסבר קצר על ההוסטל, התפנה גסטון, בעל הבית, להסביר לי על האטרקציות ואפשרויות הטיול באזור (ליוויתנים, ליוויתנים וניחשתם נכון…ליוויתנים!). בסופו של דבר בגלל שהייתי לבד בחרתי בשני מסלולי טיולי יום מלאים, עם מדריך והסעה.

שיזוף בעירום (תרגיעו, זה לא מה שאתם חושבים)

הלילה עבר עלי בשינה עמוקה שהתנפצה לה בהשכמה מוקדמת בוקר (בכל זאת יש טיול לצאת אליו). אחרי התארגנות קצרה, הכנתי את המצלמה, מילאתי בקבוק מים (למחמירים קנקל) ובשמונה בבוקר הגיע דוׅד, המדריך, לאסוף אותי לטרנזיט. יחד איתי עלו על הטרנזיט עוד 4 זוגות של מטיילים מכל העולם. אחרי נסיעה קצרה של שעה וחצי, מלווה בהסברים על העיר, הגענו לתחנה הראשונה – למרבה ההפתעה לא היו אלה ליוויתנים אלא מושבה של פילי ים מגושמים, שהשתזפה לה עירומה על החוף, ללא תזוזה, על מנת לאגור אנרגיה לקראת המסע המצפה לה לאנטרקטיקה. לאחר מכן תוכננה לנו נסיעה ממנה היינו אמורים לצאת לשייט דולפינים מיוחדים, אך מזג האוויר (יש לו משהו איתי) לא אפשר זאת בעקבות רוחות חזקות, כך שהמשכתי עם הטרנזיט ל-Punta Tumbo , מושבת הפינגווינים הגדולה ביותר בדרום אמריקה!

הידעתם?
בעונת הרבייה, בין ספטמבר לאפריל, מגיעים ל- Punta Tumbo כחצי מיליון פינגווינים!

(צילום: אורי יעקבי)

פסטה מיה 

לאורך שמורת Punta Tumbo יש מסלול הליכה נוח ומסומן באורך 1.5 ק”מ (באמת שבקטנה). בנוסף, בשל הקרבה לים אפשר לצפות בשחפים אשר חגים מעל השמורה. בסיום הסיור לקח אותנו המדריך דוׅד לעיירה של בתי תה עתיקים, שם חשבתי לאכול ארוחת ערב, אולם המחירים הגבוהים

גרמו לי להתאפק עד שנחזור להוסטל. בשעה 18:00, מת מרעב ועייף, הגעתי להוסטל. גררתי את עצמי בקושי רב לסופר הקרוב, שם קניתי מצרכים להכנת פסטה ביתית (ביתית!) עם בולונז. תוך כדי הבישולים התחברתי לחבורה של מטיילים אירופאים, שלשמחתי הרבה הסתבר לנו שאנחנו יוצאים למחרת ביחד לאטרקציה המרכזית – שייט ליוויתנים (סוף סוף!).

הליוויתנים באים

שמח וטוב לב התעוררתי בבוקר, התארגנתי במהירות ואכלתי ארוחת בוקר קצרה עם חבורת האירופאים, איתה הייתי עתיד לטייל היום. עלינו לרכב עם המדריך ויצאנו לחצי האי ואלדז – חצי אי לחופי האוקיינוס האטלנטי, אשר הוכרז ב-1999 כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק”ו הראוי לשימור בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לאנושות. הגעתי לכניסה לחצי האי, שילמתי על כרטיס וקיבלתי מפה. בכניסה יש גם מיצג קטן עם הסברים על החיות הנמצאות במקום. אחרי עצירה קצרה לשירותים, המשכנו בדרכנו ל-Puerto Piramides, העצירה הראשונה ממנה יוצאת הספינה לשייט ליוויתנים. מאחר והגענו לחצי האי ואלדז ממש לקראת סוף העונה, לא היינו בטוחים אם נזכה לראות ליווויתנים, אבל לקוות, בהחלט קיווינו. המזל האיר לנו פנים, וכבר מרחוק ניתן היה לזהות ליווותנים בעזרת השפרצות המים לגובה ותנועת הסנפיר המפורסמת שלהם. ככל שהתקדם השייט ראינו עוד אחד ועוד אחד, המחזה היה עוצר נשימה. באמת. מרחוק המדריך הצביע לנו על שני תינוקות ליוויתנים, שהתקרבו אלינו, והיו ממש במרחק מטרים ספורים מהספינה. מן העבר השני האמא הלווייתנית הגאה התקרבה אלינו (על פי הסבר המדריך) וכבר יש שלושה ליוויתנים בסביבתנו!

לפתע, כמו ירי פגז 105 מ”מ, הגיחה מתוך המים האמא, 17 מטר אורך ו- 40 טון, שקופצת 5 מטר מאיתנו, ומראה לנו את היונק ענק הממדים הזה במלא תפארתו. היה זה רגע קסום שבו הטבע מראה את היופי שבו. חזרנו מהשייט בעננים, זאת הייתה ללא ספק חוויה שלא אשכח בחיים.

ערימה של חבר’ה עם סטייקים

אחרי שהסתיים השייט עשינו הפסקת אוכל קלה. וכשאני אומר קלה אני מתכוון שערב לפני זה הכנתי בגטים עם תפוח אדמה, טונה ,פלפל אדום, ביצה קשה וקצת חריף, בקיצור – פריקסה הגרסה הלא מטוגנת. אחרי שמילאנו את בטננו בכל טוב המטבח הטוניסאי, המשכנו ל-Caleta Valdes , מושבת פינגווינים נוספת, ומשם ליעד האחרון של הטיול, המושבה Punta Norte, שם חיכה לנו מסלול הליכה נוח של 2.5 ק”מ לאורך החוף וצפייה בחיות שרבצו עליו, אפילו זכיתי לראות ריב עצבני שהסתיים באיפון של שני פינגווינים. בדרך חזרה מהטיול, הלכתי לקנות כרטיס נסיעה לפונטו ארנאס מה שעיכב את הגעתי להוסטל לארוחת הערב. מיותר לציין שהגעתי להוסטל שוב “מת מרעב”, אולם מאחר ובארגנטינה אני נמצא, קפצת רגע לאטליז הקרוב, 2 דקות מההוסטל, שם ביקשתי מהקצב 500 גרם אנטריקוט, להם הוספתי גם 5 בקבוקי בירה קילמס. את ארוחת הערב אכלנו כל החבר’ה ביחד, כאשר תוך כדי כל ההוסטל הצטרף אלינו. למחרת נסעתי לפונטו ארנאס להתחיל את ההכנות ל”טורוסים”.

בקטנה תופעה נוספת אשר קיימת בחצי האי ואלדז היא דולפין האורקה, אשר מגיע עד לחוף ללמד את צאצאיו לאכול ולצוד את תינוקות פילי הים. האורקה, המכונה גם “קטלן”, אוכל כל מה שזז ואפילו ליוויתנים קטנים. תופעה זו ייחודית לאזור אך לצערי לא הגעתי בתקופה המתאימה.
לכל אוהבי בעלי חיים, אני מאוד ממליץ להגיע, כמובן ששווה לבדוק שאתם נמצאים בעונה. אני חייב לומר שהמקום לא זול ומאוד תיירותי, אך עם זאת, שווה לטעמי.

לתגובות ושאלות : trekomania.israel@gmail.com

(צילום: אורי יעקבי)